החלטה בתיק רע"פ 3511/04

1.        על המבקש הוגש בבית המשפט השלום בירושלים כתב אישום המייחס לו עבירה של הסעה שלא כדין לפי סעיף 12א(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל תשי"ב - 1952 (להלן - "חוק הכניסה"). לפי הנטען בכתב האישום, הסיע המבקש, ביום 26.1.03, במונית שבבעלותו שני תושבי הרשות הפלשתינאית ששהו בארץ שלא כדין, משכונת מוסררה לשכונת גילה בירושלים. בית המשפט השלום בירושלים (כבוד השופטת ר' פרידמן-פלדמן), הרשיע את המבקש על פי הודייתו וגזר עליו מאסר לתקופה של 30 ימים לריצוי בפועל ומאסר על תנאי לתקופה של ששה חודשים. המבקש ערער לפני בית המשפט המחוזי בירושלים על חומרת העונש. בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של המבקש.

           המבקש מבקש להרשות לו לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

2.        דין הבקשה להידחות.

           ענינו של המבקש נשקל בשתי ערכאות שיפוטיות ואין מקום לבדיקה נוספת בערכאה שלישית. הבקשה אינה מעלה שאלה בעלת חשיבות כללית, החורגת מגדר ענינו הישיר של המבקש ואין בה היבט ציבורי עקרוני המצדיק דיון בערכאה שלישית (ראו בין היתר: רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123; רע"פ 2192/01 פנחסי נ' מדינת ישראל, תקדין עליון 2001(3) 2135; רע"פ 9392/02 מסארווה נ' מדינת ישראל, תקדין עליון 2002(3) 166; רע"פ 6012/03 עסל נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); רע"פ 6115/03 דדוביץ נ' מדינת ישראל, תקדין עליון 2003(2) 3214; רע"פ 6915/03 גומייד נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); רע"פ 10231/03 קורן נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); רע"פ 10940/03 צפריר כהן נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)).

           זאת ועוד. כלל נקוט בידינו שחומרת העונש כשלעצמה לא די בה, בדרך כלל, להרשות ערעור לפני בית משפט זה (ראו בין היתר: רע"פ 149/88 טוביה נ' היועץ המשפטי לממשלה, תקדין עליון 88(1) 663; רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל, תקדין עליון 97(1) 42; רע"פ 4938/98 אח'ליל נ' מדינת ישראל, תקדין עליון 98(4) 609; רע"פ 9655/02 פלוני נ' מדינת ישראל, תקדין עליון 2002(3) 49; רע"פ 5258/03 פדילה נ' מדינת ישראל, תקדין עליון 2003(2) 3000; רע"פ 6307/03 דניאל ויניב התקנות ושירותים בע"מ נ' מדינת ישראל - אגף המכס (טרם פורסם); רע"פ 1950/03 עזריה נ' מדינת ישראל, תקדין עליון 2003(1) 1814; רע"פ 6252/03 זאבי נ' מדינת ישראל, תקדין עליון 2003(2) 3207;  רע"פ 11373/03 תאופיק נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); רע"פ 10381/03 אגבאריה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)). אין בנסיבות המקרה שלפנינו דבר שיצדיק סטייה מכלל זה.   

           לא למותר להוסיף כי המעשה שבו הורשע המבקש הוא חמור הואיל וכרוכה בו סכנה לבטחון הציבור. על רמת הענישה הראויה בעבירות לפי סעיף 12א לחוק הכניסה אמרתי כי:

"דברו של המחוקק וקולם של הפיגועים מחייבים את בתי המשפט לאחוז היום באמות מידה עונשיות מחמירות יותר מאלה שבהן החזיקו, לפעמים, בעבר. דברים אמורים במעשי עבירה העלולים להוליד מעשי זוועה נוראים ועל התגובה העונשית להיות חמורה וקשה. אם לא עומדות לעבריין נסיבות יוצאות מגדר הרגיל, יש לגזור עליו - ואפילו הוא אדם מן הישוב שעשה מעשיו מתוך תמימות או מחמת צורך דוחק כלשהו - עונש מאסר לריצוי בפועל, בלי מתן אפשרות להמירו בעבודות שירות. אשר לאורך תקופת המאסר, חלקי עם המחמירים - - -" (רע"פ 5198/01 ח'טיב נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(1) 769. וראו גם דברי השופטת א' חיות ברע"פ 3444/03 משארקה נ' מדינת ישראל(טרם פורסם. ניתן ביום 8.5.03); דברי השופט א' א' לוי ברע"פ 8474/03 וזוז נ' מדינת ישראל (טרם פורסם. ניתן ביום 21.9.03); דברי השופטת א' חיות ברע"פ 10314/03 גאלולי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם. ניתן ביום 26.11.03)).

           עמד על כך גם בית המשפט המחוזי בפסק דינו:

"הזמנים אינם זמנים רגילים, ועל בתי המשפט להעביר מסר ברור וחד משמעי, כי מי שמסיע בישראל תושבי שטחים שאין להם היתר שהייה כדין, דינו להיענש בחומרה, לאור הסיכון הפוטנציאלי הרב לביטחון הציבור הטמון בהסעת תושבי שטחים בתוך תחומי ישראל".

           לפיכך אין מקום להקל עם המבקש.

3.        הבקשה להרשות ערעור נדחית.

           ניתנה היום, כ"ג בניסן תשס"ד (14.4.04).

                                                                                      ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: